וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם לֹא כִּי־עֶרְוַת הָאָרֶץ בָּאתֶם לִרְאוֹת׃
וַיֹּאמְרוּ שְׁנֵים עָשָׂר עֲבָדֶיךָ אַחִים אֲנַחְנוּ בְּנֵי אִישׁ־אֶחָד בְּאֶרֶץ כְּנָעַן וְהִנֵּה הַקָּטֹן אֶת־אָבִינוּ הַיּוֹם וְהָאֶחָד אֵינֶנּוּ׃
וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם יוֹסֵף הוּא אֲשֶׁר דִּבַּרְתִּי אֲלֵכֶם לֵאמֹר מְרַגְּלִים אַתֶּם׃
וַיֹּאמְרוּ שְׁנֵים עָשָׂר עֲבָדֶיךָ אַחִים אֲנַחְנוּ בְּנֵי אִישׁ־אֶחָד בְּאֶרֶץ כְּנָעַן וְהִנֵּה הַקָּטֹן אֶת־אָבִינוּ הַיּוֹם וְהָאֶחָד אֵינֶנּוּ׃
וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם יוֹסֵף הוּא אֲשֶׁר דִּבַּרְתִּי אֲלֵכֶם לֵאמֹר מְרַגְּלִים אַתֶּם׃
זהו הדו שיח שמנהל יוסף עם אחיו בפגישתם הראשונה. הדו שיח הזה מוזר. לכאורה האחים מספקים מידע שלא נתבקשו לתת, וגם לא ברור מדוע מגיע יוסף למסקנה שהם מרגלים דווקא מתוך דבריהם.
לכן הביא רש"י כאן את המדרשים, שמתארים לנו תמונה מצמררת ששופכת אור על מצבם הנפשי של אחי יוסף אחר המכירה.
רש"י מסביר שהאחים נכנסו למצרים כל אחד בשער נפרד, וכנראה התאחדו אחר כך. זוהי התנהגות תמוהה ומעוררת חשד.
כדי להסביר זאת סיפרו ליוסף על מצבם המשפחתי ועל כך שאח אחד שלהם איננו והם התפצלו כדי לחפש אותו: "ובשביל אותו אחד שאיננו נתפזרנו בעיר לבקשו".
לפי המדרש המובא ברש"י, יוסף לא הרפה מהם:
"אמר להם: ואלו מצאתם אותו ויפסקו עליכם ממון הרבה, תפדוהו?
אמרו לו: הן.
אמר להם: ואם יאמרו לכם שלא יחזירוהו בשום ממון, מה תעשו?
אמרו לו: לכך באנו, להרוג או ליהרג.
אמר להם: הוא אשר דברתי אליכם, להרוג בני העיר באתם"
אמרו לו: הן.
אמר להם: ואם יאמרו לכם שלא יחזירוהו בשום ממון, מה תעשו?
אמרו לו: לכך באנו, להרוג או ליהרג.
אמר להם: הוא אשר דברתי אליכם, להרוג בני העיר באתם"
האחים שבתחילה "ישבו לאכול לחם" ליד הבור שלתוכו זרקו את יוסף, מפגן נורא של אטימות, הם עכשיו אנשים שבורים. אנשים שהגיעו לתחתית של התחתית, וכבר אין להם מה להפסיד, מוכנים למסור את נפשם על אחיהם האובד.
השיר "את הגשם תן רק בעיתו", שלצערנו רלוונטי לישראל יותר מידיי, מתאר את הסיטואציה הזאת בדיוק, ומלווה את בני יעקב לכל אורך הפרשיות הבאות.
מדויקות במיוחד המילים "אמור שכבר עמדנו במבחן" – על פי האברבנאל והעקדת יצחק, יוסף מעביר את אחיו מסכת מדויקת ומדודה של עינויים כדי לראות האם הם באמת עשו תשובה על מכירתו. הוא בוחן אותם, עד הרגע הנורא בסוף הפרשה שבו הוא דורש מהם את בנימין.
השיר כתוב בלשון מדברים – אנחנו – המתגעגעים לנעדר אחד. גם זה מקל עלינו לשמוע בתוכו את אחי יוסף המתגעגעים לאחד שאיננו. המקצב העז של השיר מתאים למילים שלהם "לכך באנו, להרוג או ליהרג".
הלוואי שישובו הביתה כל חטופינו ונעדרינו. הלוואי שנשיב אותם אנחנו, בריאים ושלמים בגופם ובנפשם.