אני רוצה לשתף אתכם בשיר יפהפה ולא מאוד מוכר שגיליתי איכשהו, עם קליפ מהמם לא פחות. השיר קשור לשאלה מהו נס והאם אנחנו בכלל רוצים ניסים.
פרשת בשלח מתארת את הנס הכי מפואר אולי בהיסטוריה היהודית, הקלימקס של יציאת מצרים: קריעת ים סוף.
אבל לפני הנס יש כמה רגעים קשים מאוד.
כשעם ישראל מגיע לים סוף וקולט שפרעה אחריו, שועט על סוסים, משהו מתפקע בו.
וַיֹּאמְרוּ אֶל־מֹשֶׁה… הֲלֹא־זֶה הַדָּבָר אֲשֶׁר דִּבַּרְנוּ אֵלֶיךָ בְמִצְרַיִם לֵאמֹר חֲדַל מִמֶּנּוּ וְנַעַבְדָה אֶת־מִצְרָיִם כִּי טוֹב לָנוּ עֲבֹד אֶת־מִצְרַיִם מִמֻּתֵנוּ בַּמִּדְבָּר׃ (שמות יד, יב)
הפחד הגדול הקשור לניסים הוא שהם לא יישארו.
קשה לעם ישראל להפנים את נס יציאתו ממצרים. שנים כל כך ארוכות ש שעבוד גורמות לכך שברגע שהם שומעים את נחרת סוסי מצרים, השעבוד כולו חוזר אליהם.
עם ישראל ראה בעיניו איך פרעה מקבל מכה ועוד מכה ועוד אחת, ואינו משלח אותם. גם כשזה כן קורה, במכת בכורות, הוא שפשף את עיניו ובסתר ליבו לא מאמין שהוא באמת חופשי. כשפרעה מגיע – ובכן, זה רק מאושש את מה שהעם הרגיש כל הזמן: שהחופש הוא אשליה. והאמת היא השעבוד.
חלק מהנס הגדול של קריעת ים סוף הוא בכך שעם ישראל לא חזר למצרים אלא עשה את הצעד שלו לכיוון הים, ולא אחורנית. שהוא הכריע להמר על הנס שלו ולתת לו עוד צ'אנס.
רונה קינן כתבה שיר קצר וחד ששמו "נס". השיר אינו מתאר את הנס עצמו, אלא את הציפייה לנס מצד אחד לעומת החשש מן הנס, שגם אם יבוא יתנפץ על סלעי המציאות. ממש כמו חששם של ישראל על הים – לשם מה לנו ניסים נמסים? עדיף היה לנו להישאר במצרים!
השיר נשאר בספק, אבל הקליפ הנדיר שמלווה אותו ממחיש את הדבר הזה באופן אייקוני ממש. אני צפיתי והאזנתי כמה פעמים, ורציתי לחלוק איתכם.