יעקב נכנס אל לבן אדם אחד. צעיר, מלא תקווה, בוטח. אפילו תמים – "איש תם, יושב אוהלים". כל חייו לא הכינו אותו לעבודה הצמודה עם חותן ובוס כמו לבן. לבן עושה ליעקב את המוות. יעקב בעל מוסר העבודה הקיצוני מוצא את עצמו מתמודד עם אדם שהפך את הרמאות לתואר אקדמי. הצרות אינן רק בעבודה אלא גם בתוך הבית פנימה: במקום אישה אחת אהובה, נאלץ יעקב להתמודד עם שתי אחיות וביניהן קנאה ומשקעים. אין ספק ש-20 השנה הללו בחרן חרצו בפניו של יעקב קמטים רבים.
כמו בשיר "אחרי 20 שנה" של שמוליק קראוס, מסתכל יעקב אחורנית, מניד בראשו על יעקב הצעיר של אז, ומשווה בין אז לעתה. עם כל השינויים, מבחינות רבות הוא עדיין אותו אדם. עדיין הוא נאמן לאלוהיו, ועדיין אוהב את רחל כמו ביום שבו פגש אותה.
אותו דבר, רק הרבה יותר עמוק.
ו… אומנם הזווית הזאת פחות מוכרת, אבל רוב הילדות של בני יעקב, אירעה אצלנו, בפרשה, בחרן. ולמרות שהתנ"ך לא מתאר זאת, כנראה היו הרבה רגעים יפים באותן שנות ילדות…
ובכל מקרה, לא יכולתי להביא את השיר "אחרי עשרים שנה" בלי להביא את הפרסומת המקסימה הזאת, אולי הנוגעת ללב ביותר שאני מכיר. אם לא הכרתם, הגיע הזמן.