שמו של חותן משה משתנה לאורך התורה, ונראה שמעבר זה בין השמות משקף נוהגים היסטוריים של ירושת שמות ושינוי שמות בהתאם למעמד ולנסיבות.
שינויי שמות בחותן משה
כמעט בכל המקומות נזכר חותנו של משה בשם "יתרו". אך לראשונה, כאשר בנות יתרו באות לאביהן, הוא מוזכר בשם "רעואל": "וַתָּבֹאנָה אֶל רְעוּאֵל אֲבִיהֶן" (שמות ב', י"ח). ובספר במדבר מופיע יתרו בשם נוסף "חובב": "וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה לְחֹבָב בֶּן רְעוּאֵל הַמִּדְיָנִי חֹתֵן מֹשֶׁה" (במדבר י', כ"ט).
אלא שלכאורה הפסוק בבמדבר מעלה קושי, מפני שהוא מזכיר את שם אביו של יתרו בשם רעואל ("חובב בן רעואל"), וזה קשה, מפני שאם שם אביו הוא רעואל, כיצד ייתכן שהוא עצמו נקרא בשם זה (כמו שכתוב לראשונה בפרשת שמות), האם ייתכן שרעואל הוא שמו של יתרו עצמו למרות שזה היה שמו של אביו?
חילופי שמות וירושת שמות בתרבויות עתיקות
נראה כי המקרא משקף כאן נוהג אותנטי של ירושת שמות וכן של חילופי שמות בהתאם לנסיבות. מסתבר ש"רעואל" היה אכן שמו של אביו של יתרו, אך יתרו ירש ממנו שם זה. תופעה זו הייתה נפוצה בתרבויות רבות:
- מצרים העתיקה – שמות פרעונים עברו מאב לבן, כמו רעמסס הראשון, השני והשלישי.
- המסורת השמית – שמות רבים עוברים במשפחות, כמו אצל הערבים שבהם נהוג לקרוא לאדם על שם אביו או סבו.
- העולם הערבי הקדום – בשבטים ערביים מסורתיים היה נהוג שהאב והבן חולקים שם משותף.
דבר זה יש בו כדי להסביר את העובדה, שיתרו עצמו נשא את השם רעואל, נראה שבהתאם לנסיבות הוא נקרא בשמות אחרים או ששמו נשתנה.
הסברים נוספים לשימוש בשמות שונים
ייתכן מאוד שהכינוי "יתרו" היה שם בו היה קורא לו משה, כפי שהיה מקובל בתרבויות שונות שבהם חתנים קראו לחמיהם בשם מיוחד.
לדוגמא, בתרבות הזולו ובתרבויות אפריקאיות נוספות, ישנו איסור על החתן לקרוא לחמיו (או לחמותו) בשמו הפרטי. במקום זאת, הוא נדרש להשתמש בכינוי אחר או תואר מיוחד, וכן בקרב שבטי האבוריג'ינים באוסטרליה, קיימת מסורת דומה, שבה החתן אינו פונה ישירות בשמו של חמיו אלא משתמש בכינוי חלופי.
שינוי שם בעקבות הפיכה לסב
לחלופין, ייתכן שהשם "יתרו" ניתן לו תחת שם אביו כאשר קיבל מעמד עצמאי יותר, ייתכן שהיה זה מחמת נישואי בתו למשה או עם לידת נכדו גרשום, ייתכן שכאשר יתרו הפך לסב, קיבל שם משלו, שכן ידוע שבתרבויות שונות אדם מקבל שם חדש בהפיכתו לסב.
תופעה זו מוכרת בתרבויות רבות, לדוגמה תרבות הילידים בצפון אמריקה (למשל, הנבאחו והלקוטה) – בחלק מקבוצות הילידים הללו, אנשים מקבלים שמות חדשים לאורך חייהם, בהתאם לאירועים משמעותיים. אצל הנבאחו, לדוגמה, אדם עשוי לקבל שם חדש כאשר הוא נעשה סב, והוא משמש כחלק מזהותו הקהילתית. דוגמא אחרת – בחברות ערביות מסורתיות (בעיקר בקרב הבדואים) – יש מקרים שבהם סב מקבל שם חדש בהתאם לתפקידו במשפחה, ולא רק ככינוי, וכן יש לכך דוגמאות בתרבויות נוספות.
.הכינוי "חובב"
בספר במדבר מוזכר יתרו בשם חובב,"וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה לְחֹבָב בֶּן רְעוּאֵל הַמִּדְיָנִי חֹתֵן מֹשֶׁה" (במדבר י', כ"ט). ייתכן מאוד, שזה השם בו היה מכונה אצל בני ישראל, בדומה למקרים בתרבויות שונות שבהן אדם מקבל שם חדש בהגיעו לחברה חדשה.