שאלות וקשיים
במהלך פרשיה זו מתעוררים קשיים רבים בפשט, עד שכמעט קשה למצוא ידינו ורגלנו, אנו נתמודד להלן עם כמה וכמה מהשאלות, ומתוך כך ננסה בעז"ה לבאר את המהלך בפרשייה סתומה זו.
מי היו "עדת קרח"?
בתחלת פרשת קרח נאמר:
"וַיִּקַּח קֹרַח בֶּן יִצְהָר בֶּן קְהָת בֶּן לֵוִי וְדָתָן וַאֲבִירָם בְּנֵי אֱלִיאָב וְאוֹן בֶּן פֶּלֶת בְּנֵי רְאוּבֵן: (ב) וַיָּקֻמוּ לִפְנֵי מֹשֶׁה וַאֲנָשִׁים מִבְּנֵי יִשְׂרָאֵל חֲמִשִּׁים וּמָאתָים נְשִׂיאֵי עֵדָה קְרִאֵי מוֹעֵד אַנְשֵׁי שֵׁם".
מפסוק זה מתבאר שבני עדת קרח היו מ"בני ישראל", אך בהמשך בדברי משה לקרח, משמע שהיו בני עדת קרח מבני לוי (טז, ג-י):
(ג) וַיִּקָּהֲלוּ עַל מֹשֶׁה וְעַל אַהֲרֹן וַיֹּאמְרוּ אֲלֵהֶם רַב לָכֶם כִּי כָל הָעֵדָה כֻּלָּם קְדֹשִׁים וּבְתוֹכָם ד' וּמַדּוּעַ תִּתְנַשְּׂאוּ עַל קְהַל ד': (ד) וַיִּשְׁמַע מֹשֶׁה וַיִּפֹּל עַל פָּנָיו: (ה) וַיְדַבֵּר אֶל קֹרַח וְאֶל כָּל עֲדָתוֹ לֵאמֹר בֹּקֶר וְיֹדַע ד' אֶת אֲשֶׁר לוֹ וְאֶת הַקָּדוֹשׁ וְהִקְרִיב אֵלָיו וְאֵת אֲשֶׁר יִבְחַר בּוֹ יַקְרִיב אֵלָיו: (ו) זֹאת עֲשׂוּ קְחוּ לָכֶם מַחְתּוֹת קֹרַח וְכָל עֲדָתוֹ: (ז) וּתְנוּ בָהֵן אֵשׁ וְשִׂימוּ עֲלֵיהֶן קְטֹרֶת לִפְנֵי ד' מָחָר וְהָיָה הָאִישׁ אֲשֶׁר יִבְחַר ד' הוּא הַקָּדוֹשׁ רַב לָכֶם בְּנֵי לֵוִי: (ח) וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל קֹרַח שִׁמְעוּ נָא בְּנֵי לֵוִי: (ט) הַמְעַט מִכֶּם כִּי הִבְדִּיל אֱלֹ-הֵי יִשְׂרָאֵל אֶתְכֶם מֵעֲדַת יִשְׂרָאֵל לְהַקְרִיב אֶתְכֶם אֵלָיו לַעֲבֹד אֶת עֲבֹדַת מִשְׁכַּן ד' וְלַעֲמֹד לִפְנֵי הָעֵדָה לְשָׁרְתָם: (י) וַיַּקְרֵב אֹתְךָ וְאֶת כָּל אַחֶיךָ בְנֵי לֵוִי אִתָּךְ וּבִקַּשְׁתֶּם גַּם כְּהֻנָּה: (יא) לָכֵן אַתָּה וְכָל עֲדָתְךָ הַנֹּעָדִים עַל ד' וְאַהֲרֹן מַה הוּא כִּי (תלונו) תַלִּינוּ עָלָיו".
ואכן נחלקו המפרשים בדבר, דעת רבינו חננאל שהיו כל בני עדתו מבני לוי, אך הרמב"ן מיאן בכך, וכתב שלא מסתבר שהיו כה הרבה חוטאים בדבר זה משבט לוי.
אך נראה, שבאמת אין כל סתירה בין הדברים, האנשים אכן היו מבני ישראל, אך קרח הציג אותם לפני משה כבני לוי וכך סבר משה,[1] וזו היתה התחזות והונאה, כנראה ניסה קרח למצוא מצטרפים מבני לוי אך לא מצא (וכדברי הרמב"ן שקשה להאמין שכה רבים מבני לוי חטאו בזה),[2] ומשכך מצא מתנדבים משבטים אחרים שהתחזו לבני לוי.
כוונת קרח במהלך כזה ברורה, אין ספק שאם יראה משה שרבים מבני שבטו חולקים עליו – זה יחליש אותו מאוד.
(ונראה שזה שלקח אנשים גדולים "נשיאי עדה קריאי מועד אנשי שם", מפני ההשפעה שיש להם על העם, ועוד, שאותם יכול היה לשכנע ביתר קלות שהם ראויים למעלה זו, ועוד, שלא היה לו כל עניין שבאמת כל אדם פשוט יבוא ויעבוד).
מדוע באו בערב
בכך נראה להסביר את העובדה שקרח ועדתו באו לפני משה בשעות הערב, וכמ"ש המפרשים, (שכך נראה ממה שאומר משה "בֹּקֶר וְיֹדַע ד' אֶת אֲשֶׁר לוֹ"). כי הם לא רצו שמשה יזהה אותם בנקל.
שמעו נא בני לוי
בהסבר זה נפתרה שאלה גדולה בפשט, בפסוק ח נאמר: "וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל קֹרַח שִׁמְעוּ נָא בְּנֵי לֵוִי", הקושי ברור, אם משה מדבר אל קרח מה שייך לומר "שמעו נא בני לוי"?
לדרכנו, משה מדבר אל כל בני לוי העומדים לפניו, אך הכתוב מעיד שאינו מדבר אלא אל קרח בלבד, כי באמת הוא היחיד מבני לוי, וכל השאר רק מתחזים, ואין דברי משה קשורים אליהם.
כל העדה קדושים – על סמך מה אמרו כך?
יש לשאול, על סמך מה קובעים הם ש"כל העדה קדושים", ומתוך כך מסיקים שמשה ואהרון "מתנשאים על קהל ד'", ומבקשים לעצמם כהונה, והרי הם ראו שעבודת אהרון מתקבלת ויורדת אש על המזבח בזכות עבודתו, ומנין להם שגם לשאר אינשי יארע כן, עד שהם מחליטים כך בוודאות?
נראה שהתשובה המפתיעה לכך היא, שהם אכן טענו זאת אחר נסיון ובדיקה, לדעתם התקיימה בדיקה שתוצאותיה הוכיחו דבר זה, אך מהי בדיקה זו?
נראה שדבר זה רמוז בהמשך הפרשה, בפסוקים כג-כז נאמר:
(כג) וַיְדַבֵּר ד' אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר: (כד) דַּבֵּר אֶל הָעֵדָה לֵאמֹר הֵעָלוּ מִסָּבִיב לְמִשְׁכַּן קֹרַח דָּתָן וַאֲבִירָם: (כה) וַיָּקָם מֹשֶׁה וַיֵּלֶךְ אֶל דָּתָן וַאֲבִירָם וַיֵּלְכוּ אַחֲרָיו זִקְנֵי יִשְׂרָאֵל: (כו) וַיְדַבֵּר אֶל הָעֵדָה לֵאמֹר סוּרוּ נָא מֵעַל אָהֳלֵי הָאֲנָשִׁים הָרְשָׁעִים הָאֵלֶּה וְאַל תִּגְּעוּ בְּכָל אֲשֶׁר לָהֶם פֶּן תִּסָּפוּ בְּכָל חַטֹּאתָם: (כז) וַיֵּעָלוּ מֵעַל מִשְׁכַּן קֹרַח דָּתָן וַאֲבִירָם מִסָּבִיב וְדָתָן וַאֲבִירָם יָצְאוּ נִצָּבִים פֶּתַח אָהֳלֵיהֶם וּנְשֵׁיהֶם וּבְנֵיהֶם וְטַפָּם:
הביטוי "משכן" מתייחס תמיד לאהל מועד,[3] נראה מקרח דתן ואבירם הקימו משכן אחר והוא "משכן קרח דתן ואבירם", במשכן זה הם בדקו מה קורה כשאנשים אחרים (כגון הם עצמם) – מקריבים, לטענתם, גם קרבנותיהם התקבלו בדיוק כמו קרבנותיו של אהרון.
דבר זה נתמך בהוכחה נוספת, בפסוק טו נאמר:
"וַיִּחַר לְמֹשֶׁה מְאֹד וַיֹּאמֶר אֶל ד' אַל תֵּפֶן אֶל מִנְחָתָם לֹא חֲמוֹר אֶחָד מֵהֶם נָשָׂאתִי וְלֹא הֲרֵעֹתִי אֶת אַחַד מֵהֶם"
לא מובן מהי "מנחתם", במיוחד לאור העובדה שדתן ואבירם לא רצו כלל להיות ממקטירי הקטורת?
לדברינו, הכוונה היא למנחה ולקרבנות שהיו מקריבים ב"משכן האלטרנטיבי".
ונראה שקרח דתן ואבירם התגוררו סביב המשכן שהקימו, ובכך מובנת העובדה, שנראה מן הכתובים שקרח דתן ואבירם התגוררו באותו מקום, כי שלשתם נטו אהלילהם סביב ה"משכן" שהקימו.
מהלך הדברים
כעת נראה שהתמונה מתבהרת.
קרח דתן ואבירם הקימו משכן מתחרה, והקריבו בו קרבנות, לטענתם גם אצלם ירדה אש מן השמים ואכלה את קרבנותיהם, והם כנראה הצליחו להוכיח ולשכנע בדבר (שקרי) זה את בני עדתו של קרח, שהשתכנעו בדבר זה.
קשה שלא להבין את משמעותה של ידיעה כזו (במידה שהיא נכונה), זה אומר בעצם, שאין משהו מיוחד במשה ואהרון, וכל אחד מישראל גם כן יכול להקריב וקרבנו יקובל ע"י הקב"ה.
ממילא התביעה צומחת מאליה "כל העדה כולם קדושים ובתוכם ד' ומדוע תתנשאו על קהל ד'", הוי אומר, משה ואהרון נצלו את התמימות שלנו, בעצם כל אחד מישראל יכול להקריב, ועד עכשיו משה ואהרון "עבדו עלינו" שרק הם יכולים להקריב, כדי להתנשא עלינו.
עמידה לפני משה והתקהלות
ניתן להבניח עפ"ז, שבתחילה עמדו קרח, דתן, אבירם ואון, ושאר בני העדה לפני משה, ו"בישרו" לו דבר זה (שקרבנות של כל אדם מישראל מתקבלים), לראות אם לפחות עכשיו "יודה באמת" ויסיק את המסקנה המתבקשת, דהיינו שכל אחד יכול לעבוד ולהקריב, משה כנראה סירב לדבר זה, ומשכך, נקהלו עליו ועל אהרון כל בני העדה הזו, והאשימו אותם בהתנשאות, וטענו שכולם קדושים ויכולים להקריב.
דבר זה מסביר את סדר הפסוקים "ויעמדו" ואח"כ "ויקהלו" (פסוקים א-ג):
(א) וַיִּקַּח קֹרַח בֶּן יִצְהָר בֶּן קְהָת בֶּן לֵוִי וְדָתָן וַאֲבִירָם בְּנֵי אֱלִיאָב וְאוֹן בֶּן פֶּלֶת בְּנֵי רְאוּבֵן: (ב) וַיָּקֻמוּ לִפְנֵי מֹשֶׁה וַאֲנָשִׁים מִבְּנֵי יִשְׂרָאֵל חֲמִשִּׁים וּמָאתָים נְשִׂיאֵי עֵדָה קְרִאֵי מוֹעֵד אַנְשֵׁי שֵׁם: (ג) וַיִּקָּהֲלוּ עַל מֹשֶׁה וְעַל אַהֲרֹן וַיֹּאמְרוּ אֲלֵהֶם רַב לָכֶם כִּי כָל הָעֵדָה כֻּלָּם קְדֹשִׁים וּבְתוֹכָם ד' וּמַדּוּעַ תִּתְנַשְּׂאוּ עַל קְהַל ד'.
מדוע היה המבחן בקטורת
זה גם מסביר מדוע המבחן היה דווקא בקטורת, נראה שמשה האמין להם בטענתם שקרבנם התקבל,[4] אך השיב להם שעדיין ישנה עבודת הקטורת שאותה לא ניסו (ייתכן שפחדו לנסות אחרי חטא נדב ואבד'א), ואותה יכול רק אהרון לעשות, ולכן נבחר הוא דווקא, ולכן היה המבחן דווקא בקטורת.
לאן הלכו דתן ואבירם
נראה שבשלב זה התפצלו המוחים לב' קבוצות, בני עדת קרח שהתחזו ללווים בקשו לעבוד במקדש ככהנים, ואילו דתן ואבירם העדיפו להמשיך להיות קשורים ל"משכן" הפרטי שלהם.
דבר זה מסביר לאן נעלמו דתן ואבירם לפתע, וזה גם מסביר מה בדיוק רוצה מהם משה בקראו להם, וכמ"ש בפסוק יב: "וַיִּשְׁלַח מֹשֶׁה לִקְרֹא לְדָתָן וְלַאֲבִירָם בְּנֵי אֱלִיאָב וַיֹּאמְרוּ לֹא נַעֲלֶה".
דהיינו, משה רוצה שגם הם ישתתפו בתהליך הבחינה, ואזי, במידה ויוכח שד' בחר באהרון, יאלצו הם לחזור בהם ולפרק את המשכן שלהם, אבל את דתן ואבירם זה פחות עניין, והם העדיפו לא להשתתף.
למעשה, ייתכן שהם פחדו מהתוצאות שעלולות לבוא מחמת הקטרת הקטורת (ע"ע נדב ואביהוא), וגם קרח נראה שהתחמק מזה לבסוף ולא הקטיר בעצמו, שהרי בהמשך כתוב שנשרפו מאתים חמישים איש ןמשמע שלא היה קרח בכללם, ולהלן בפרשת פנחס כתוב שהיה קרח מבלועי הארץ[5] (כך הוא הפשט, ועי' בפרק חלק שנחלקו אמוראים, אם היה מן השרופים או מן הבלועים).
און בן פלת והעלמותו
שאלה נוספת היא מהו עניינו של און בן פלת, הוא מוזכר בהתחלה כאחד מן המארגנים ושוב לא מוזכר, חז"ל דרשו שחזר בתשובה ולא השתתף בהמשך וכך ניצל, אך לפי הפשט קצת קשה דא"כ למה היה חשוב להזכירו בכלל, (ואכן, לדעת "בכור שור" לפי הפשט היה און בן פלת מן המקטירים שנשרפו).
נראה להציע, שהמורדים צפו שייתכן שבני עדת קרח ימותו בדרך זו או אחרת, והם השתמשו בהם בצורה מרושעת אך מחושבת. שהיינו, און בן פלת מלכתחילה "שמר מרחק", כי תפקידו של און בן פלת היה מיועד להלהיט את הרוחות במידה ויקרה משהו ל250 איש, ולהאשים בזה את משה ואהרון.
זה מסביר מהיכן הגיעה התעוזה אחרי שריפת המקריבים לומר "אתם המיתם את עם ד'" (ובעל העקידה יצחק שתלונה זו היתה המשכה של מחלוקת קרח).
הוי אומר, התורה הזכירה אותו בהתחלה כדי לרמוז, שגם לאחר שריפת המקטירים, ובליעת קרח ודתן ואבירם, עדיין נשאר מישהו מהם, ולכן לא "הסתיימה המערכה" כל זמן שאפילו אחד מבעלי המחלוקת קיים.
[1] אין לתמוה כיצד ייתכן שמשה טעה בזה, כי גם יצחק מצינו שלא הבדיל בין יעקב לעשו, וי"ל ששייך זה במיוחד במשך השנים של נדודי המדבר שאז לא נתייחד הדיבור עם משה, אומנם הרוצה יוכל לומר שמשה ידע את האמת, אלא שעשה עצמו כלא יודע.
[2] ואפשר שמלכתחילה ידע שלא יצליח לשכנע אותם בכך.
[3] אולי מלבד בפסוק "מה טבו אהליך יעקב משכנותיך ישראל", וגם שם דרשו זאת חז"ל על המשכן
[4] ייתכן שמשה סבר שאולי בגלל חטא אהרון בעגל נתמעטה זכותו, והקב"ה קיבל גם קרבנות של אנשים אחרים.
[5] להלן כו (ט-י): "וּבְנֵי אֱלִיאָב נְמוּאֵל וְדָתָן וַאֲבִירָם הוּא דָתָן וַאֲבִירָם (קרואי) קְרִיאֵי הָעֵדָה אֲשֶׁר הִצּוּ עַל מֹשֶׁה וְעַל אַהֲרֹן בַּעֲדַת קֹרַח בְּהַצֹּתָם עַל ד'ה: (י) וַתִּפְתַּח הָאָרֶץ אֶת פִּיהָ וַתִּבְלַע אֹתָם וְאֶת קֹרַח בְּמוֹת הָעֵדָה בַּאֲכֹל הָאֵשׁ אֵת חֲמִשִּׁים וּמָאתַיִם אִישׁ וַיִּהְיוּ לְנֵס".